דף הבית / מאמרים ומחקרים / החלטת הממשלה עלולה לאיים על היכולת לספק מי שתייה במחיר בר-השגה

החלטת הממשלה עלולה לאיים על היכולת לספק מי שתייה במחיר בר-השגה

מאת : מיכה אשחר, מהנדס מים

באופן כללי, החלטת הממשלה מתייחסת אל בעיית המים כבעיה מאזנית על פני תקופת מחזור של שנה, כלומר בעיה כמותית ותו-לא. זו שגיאה קשה, משום שהמים הם משאב שצריך להיות זמין לפי דרישה, במקום ובזמן בהם הדרישה קיימת ולא רק לפי ממוצע צריכה שנתי. החלטת הממשלה עוסקת בעיקר בהקמת מתקני התפלה. היא מבוססת על אותה שגיאה לפיה די בהוספת כמות שנתית מסויימת של מים בשנה ולא מתייחסת לצורך בזמינות המים

מתקני התפלה בישראל הם יעילים מאוד, כי הם גדולים מאוד וגם פועלים במשך כל השנה, כמעט 24/7. הדבר מוריד את עלות ההון הכרוכה בהקמתם לרמה מתקבלת על הדעת, וגם מייעל את התפעול השוטף.

פרסום

אבל צריכת המים בשום אופן איננה אחידה בזמן וגם לא במרחב. כושר אגירת המים כמו גם עניין ההובלה, אלה דברים שיש להם מגבלות ועלויות כלכליות וטכניות, כמעט כמו אגירת חשמל. מי שמשלים את הפער בזמני צריכת שיא, הם מקורות מים אחרים ובייחוד – קידוחי מים. עובדה זו איננה זוכה לתשומת לב מספיקה. מתקני התפלה שיעבדו רק בזמני צריכת שיא הם אפשריים, אולם הסתמכות עליהם כמענה יחיד לצרכי המים עלולה להוציא את המים מקטגורית מוצרי צריכה אשר מחירם שווה לכל נפש. בנוסף, גיוון מקורות המים מוסיף ביטחון באספקת המים, ואילו הסתמכות על מקור אחד כמו התפלה מגדיל את הפגיעוּת של אספקת המים.

ערך הזמינות – כללי

ערכו של מקור מים נמדד לא רק בנפחו, אלא גם בזמינות שלו במונחי אספקה. ערך הזמינות ניתן לביטוי בכמה היבטים ובהם: אמינות האספקה, חיסכון באנרגיה בזכות קיצור מרחק הובלת המים, וחשוב מכל – נפח האגירה לצורך אספקת מים בשעות צריכת השיא. אקוויפר החוף הוא מקור מים משמעותי במשק המים של ישראל, הנמצא בקִרבה מיידית לריכוזי האוכלוסייה של ישראל. קִרבה זו עושה אותו למרכיב חשוב בתכנון משק המים, אך גם תורמת לזיהום מי התהום הללו. מדיניות לא נכונה של התמודדות עם הזיהום יכולה לפגוע לא רק במאזן הכמותי של משק המים, אלא גם ביכולת אספקת המים למגזר העירוני בזמני צריכת השיא.

אמינות אספקה

בעיית ניהול האיכות והאמינות במשק המים איננה בעיית מיטוב או בעיית ניהול איכות רגילה. תאגידי מים מתנהלים בסביבה לא סלחנית, עם ממשקים ציבוריים ופוליטיים, שאינם מעורים באילוצים הפיזיים אבל מצפים לאמינות אספקה ולאמינות איכות ברמה של 100%. תאגידי המים חשופים תמידית לביקורת ציבור לקוחותיהם, שהוא למעשה האוכלוסייה כולה.

אקוויפר החוף הוא מקור מים מבוזר, ולכן ניהול סיכוני אמינות האספקה ממנו הוא משימה שאפשר להתמודד איתה. לעומת זאת, מתקני ההתפלה והצנרת המוליכה מהם לרשת הלאומית, חשופים יותר לסיכונים, החל באירועי מזג אוויר חריג, דרך רעידות אדמה וכלה באיומים ביטחוניים. בתקשורת מופיעים הסיכונים לפעמים באופן מפחיד ואקזוטי – ובאופן דיאלקטי-משהו, דבר זה מקטין מחשיבותם בעיני הציבור, אבל אלה סיכונים שיש להם מחיר וצריך לנהל אותם.

קיצור מרחק הובלת המים

לצורך המחשת העניין ניקח עיר קטנה במרכז הארץ הצורכת בשנה כ-4 מלמ”ק. בערך 2 מלמ”ק מגיעים מחברת “מקורות” ועוד כ-2 מלמ”ק מקידוחי מים הנמצאים בתחום העיר, כך שהמרחק מהם לנקודות הצריכה הוא אפסי.

אם ניקח עלות ממוצעת להובלה של 0.1 סנט לקוב לק”מ, נקבל כי לעלות של קוב מים שמוצאו במתקן התפלה והוא עובר בדרכו אל העיר כ-20 ק”מ, נוספים 2 סנט. המחיר השנתי של הובלת המים יהיה כ-150,000 ₪. מספרים אלה אינם משתקפים בהכרח במחיר לצרכן או לספק המים. למרות זאת, העלות קיימת, ומישהו חייב לשלם את החשבון.

נפח אגירה

עבור אותה עיר מהדוגמה הקודמת, בבריכת האגירה הקיימת יש בפועל 2,500 קוב, ומתכננים להוסיף עוד 6,000 קוב. מערכת המים מתוכננת לספק בימי השיא בסביבות 16–17 אלף קוב, כלומר גם לאחר הרחבת נפח האגירה יהיו מים לחצי יום בלבד. הקידוחים הם אלה שמשמשים למעשה נפח אגירה נוסף (נכון שבמהלך היממה ניתן להזרים עוד מים לרשת, אבל המגבלה ברורה).

במישור הארצי, חשיבות אקוויפר החוף לצורך נפח אגירה היא קריטית. צריכת המים המוניציפלית בישראל (עירוני, יישובי ותעשייה) מתקרבת ל-800 מלמ”ק לשנה. דרישת התכנון לצריכת שיא יומית, נעה סביב 0.36% עד 0.40% מהצריכה השנתית, כלומר במונחים ארציים צריכת השיא היומית לתכנון נעה בתחום 3.0–3.2 מלמ”ק ליממה, כ-50% יותר מאשר הצריכה היומית הממוצעת.

כושר ההתפלה (כולל מים מליחים) עומד כיום על קרוב ל-600 מלמ”ק בשנה, כלומר כ-1.6 מלמ”ק ליממה. כאשר יופעל מתקן ההתפלה באשדוד במלוא היקפו המתוכנן, היקף ההתפלה יכסה בערך את צריכת הבסיס המוניציפלית. לעומת זאת, כדי לתת מענה לצריכות השיא דרוש אוגר תפעולי. לא הגיוני ולא כלכלי לבנות לשם כך עוד מתקני התפלה שיפעלו רק חלק מהזמן – כלומר בשעות צריכת השיא.

פרסום

האוגר התפעולי הוא אקוויפר החוף, המאבד נפח תפעולי בגלל זיהומים שונים שמחייבים סגירת בארות. מה שמזדהם אינן הבארות אלא המים. זיהום אקוויפר החוף הוא תופעה דינמית. כשסוגרים קידוח, לעיתים ממשיך לפעול קידוח שכן והזיהום עובר אליו, וכך אובד אוגר תפעולי נוסף. התפלת מים איננה מענה לבעית זיהום מקורות המים. גם אם קידוח פעיל רק מספר חודשים בשנה (כאשר הצריכה גבוהה מהצריכה הממוצעת) עדיין, כדאי להשקיע מאמץ בטיובו (בשיפור איכותו). אם לא נשמור על הקידוחים הללו ניאלץ לקבל בקיץ מים במכליות, או לשלם תמורתם מחיר המגלם עלויות הקמה של מפעל התפלה, שפועל רק שלושה חודשים בשנה. עלויות אלה מאיימות על היכולת לספק מי שתייה במחיר בר-השגה.

סיכום

בעיית המים מוצגת כבעיית כמות ולא כבעיית איכות. הבעיה איננה בכך שמים לא איכותיים מגיעים לרשת – חלילה. להיפך: באורח פרדוקסלי-משהו, הבעיה היא בכך שמים מזוהמים אינם מופקים ומשום כך גם אינם מטופלים. העדר טיפול בזיהום מחריף את הבעיה ומקטין את פוטנציאל המים הזמינים לשימוש.

מאחר שהחלטת הממשלה מתעלמת ממרכיב האיכות בבעיית המים, קל להגיע למסקנה כי הפיתרון היחיד לבעיית המים הוא התפלה – הגדלת הכמות. והנה, בעוד התפלה היא מרכיב חיוני, מרכיב הטיפול במי התהום חיוני כמעט באותה מידה.

מי התהום הם מקור זול יותר מהתפלה. זמינותם במרחב מקטינה את טביעת הרגל של אספקת המים משום שאין צורך להוביל אותם למרחקים גדולים, וכמעט אין צורך לאגור אותם – הם זמינים בריכוזי האוכלוסיה מתחת לרגליים – פשוטו כמשמעו.

יש להקצות משאבים לטיהור קידוחים מזוהמים. יש להשתמש באקוויפר החוף באופן מושכל – כדי לשמור עליו לדורות.

Print Friendly, PDF & Email

בנוסף אולי תאהב/י

מצטרפים לדף הפייסבוק של מים-נט ונשארים מעודכנים כל הזמן‎

אודות מערכת פורטל מים נט

מערכת פורטל מים נט עושה כמיטב יכולתה להביא בפניכם חדשות , כתבות ,מחקרים ,ידיעות מהארץ העולם ועוד המון אינפורמציה בתחום תעשיית המים ותעשיית איכות הסביבה. בכל הצעה בקשה רעיון נשמח באם תיצרו קשר

בידקו גם

מיזם ישראלי חדש מבקש לטפל בשתי בעיות גדולות שמחכות לנו בים: מדוזות ומיקרופלסטיק

רחלי ווקס המדוזות  חזרו. האויבות המושבעות של כל מתרחץ בתקופה הזו של השנה שוב כאן. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *